חפשו אותי בפייסבוק
לקביעת איפור לארוע או סדנת איפור
מי אני?
- הבחורה עם המטפחת
- הבחורה עם המטפחת - Talia's beauty מאפרת מקצועית, בוגרת ביה"ס לאיפור ירין שחף. זהו בלוג אישי שבו אני כותבת על כל התחומים שאני אוהבת: יופי, איפור, טיפוח, לייף סטייל, סטיילינג, אופנה וגם מטפחות :)
רשומות פופולריות
-
בס"ד הי לכן, מה שלומכן ?? ראשית, אני רוצה להודות לכן, קוראות שלי, על האהבה שנתתן לי בעקבות הפוסט הקודם ! תודה רבה על הפירג...
-
בס"ד הי לכן! מה שלומכן? לאחר הביקוש הרב, וכתיבת ה פוסט הראשון בנושא - אני ממשיכה בסיקור קורס האיפור המקצועי שאני לוקחת בב...
-
בס"ד הי לכן, מה שלומכן? בחודש שעבר הוזמנתי להשקה של מוצרי איפור חדשים לסדרת קאמופלאז' של חברת Malu-Wilz . ממש שמחתי לגל...
-
בס"ד הי לכן, מה שלומכן ? אז אם אתן חיות על כדור הארץ, בוודאי כבר יצא לכן לשמוע את המושג "קונטורינג &...
-
בס"ד הי לכן, מה שלומכן? למי שפיספסה השבוע הייתי בהשקה מהממת של חנות חדשה לרשת ביוטיקייר - בקניון בת ים. מעבר לעובדה שהחנות ...
-
בס"ד הי לכן , מה שלומכן? אז ל קראת סדר פסח, החלטתי שגם לשיער שלי מגיע סדר! אין בחורה שלא חווה מדיי פעם " Bad hair day"...
-
בס"ד הי לכן, מה שלומכן?? אני מקווה ששמתן לב לשינוי העיצובי של הבלוג. כמובן שאשמח לשמוע את דעתכן, וכמובן - אם יש לכן הארות...
-
בס"ד הי לכן, מה שלומכן?? מקווה ששרדתן את הסערה והשלג..כי חודש אדר הגיע ! וזה אומר שבשבוע הבא נחגוג את חג הפורים :) אני מ...
-
ב ס"ד הי לכן, מה שלומכן? כל מי שחובבת איפור, וודאי יודעת עד כמה הטרנדים בעולם האיפור מתעדכנים כל הזמן. לכן, אני שמחה לבשר שגם...
-
בס"ד סוף סוף הגיע החורף! וכמו החורף שלנו בארץ- ברגע שמטפטפת לה טיפה אחת- המדינה משתגעת. הצפות, פקקים ובעיקר הפסקות חשמל. לכן,...
יום שלישי, 8 במרץ 2016
בס"ד
הי לכן, מה שלומכן??
התלבטתי הרבה אם לכתוב את הפוסט הזה או לא.
אני לא כ"כ אוהבת לחשוף את עצמי, ולכתוב פוסטים אישיים.
אבל במחשבה שניה הבנתי, שאם הפוסט שלי ייגע , ולו במישהי אחת- זה שווה את זה.
אז נתחיל בכך שכל בוקר אני מברכת "ברוך שעשני כרצונו" (ולא ברוך שעשני אשה).
אני מודה על הזכות שניתנה לי להיות אישה, ולעבור את החוייות שרק אישה יכולה לעבור.
זה אולי יפתיע חלק מכן, אבל כשהייתי ילדה הייתי בן, לגמרי טום-בוי.
הייתי משחקת עם הבנים, מטפסת על גדרות, הולכת מכות, נפצעת ומה לא.
תמיד יותר התחברתי לבנים מאשר לבנות.
משום מה איתם, זה היה יותר קל.
אבל ככל שבגרתי והדברים השתנו (וכך גם ההסתכלות שלי על בנים), הבנתי שמקומי הוא בעולם הנשי.
זכיתי לגדול ולהנות, לצאת לתנועת נוער, לטייל ולבלות.
כשהגעתי לגיל 17, בתור ילדה דתיה- כולן מסביביי התחילו לדבר על חתונה או אירוסין.
אני כמובן נבהלתי.
הבטחתי לעצמי שלעולם לא אתחתן צעירה, ובוודאי שלא אביא ילדים בגיל צעיר.
בינתיים גיליתי את עולם האיפור, והתאפרתי בעיקר במייק אפ כבד ודחוס (בגוון בהיר מדיי)
על מנת לכסות את כל החצ'קונים והאקנה שלי.
וכמובן הוספתי עיפרון שחור בתוך קו המים התחתון.
כשהגעתי לסוף כיתה י"ב ידעתי שאני הולכת להתגייס לצה"ל.
עבתי את כל המיונים, והמנילה שלי היתה מלאה בתפקידים שרק חלמתי כבר למלא.
לצערי, חודש לפני הגיוס משפחתי וכל הגברים בסביבתתי הפעילו עליי לחץ גדול מאד שלא להתגייס.
בסופו של דבר, ובלית ברירה- ביטלתי את הגיוס- והצהרתי על היותי דתיה (מה שנכון).
מצאתי את עצמי עושה שנת שירות בבי"ח בירושלים במחלקה לחולי סרטן. הכי הארד-קור.
באמצע השנה שותפתי לחדר בשירות הפעילה עליי לחץ גדול להכיר בחור דרך חבר שלה.
ואני? אני בכלל לא רציתי לשמוע על בחורים באותה תקופה- לא האמנתי לאף אחד.
בסופו של דבר נשברתי, והסכמתי שיכירו בינינו.
הוא התקשר באותו הערב, ומיד ידעתי שזה יהיה בעלי.
ככל שהקשר בינינו התהדק, כך הקשר ביני ובין המשפחה שלי דעך.
עד כדי כך שמשפחתי איימה עליי לבחור: או הוא או הם (לגמרי רומיאו ויוליה).
פה קיבלתי את ההחלטה הראשונה שלי ששינתה את חיי:
אחרים לא יקבעו לי מה לעשות!
אני זו שחיה את חיי, ואני זו שעושה את הבחירות שלי וחיה איתן!
כמובן שבסוף, כל מה שאמרתי שלעולם לא אעשה- עשיתי ..
כי לא אכפת מה הסביבה תגיד, ולא אכפת לקבל אישורים מהסביבה.
בסוף התחתני בגיל 21, וילדתי את בני הבכור בגיל 23.
מה שנקרא EVEER SAY NEVER .
ומה היום?
אני בכלל למדתי משפטים ,למרות שבסוף בכלל עסקתי בתחום אחר שהוא פרסום באינטרנט.
הקמתי את הבלוג הזה כמקום מפלט לתחביבים שלי- שהם האיפור והכתיבה.
ופתאום לפני שנתיים, החיים שלי קיבלו תפנית מבהילה בדמות הפלה טבעית באמצע ההריון.
ואז נפל לי האסימון שלא טוב לי בחיים.
ונזכרתי בהחלטה שלקחתי על עצמי לפני עשור- להחליט ולעשות מה שטוב לי!
אז מיד כשהחלמתי עזבתי את העבודה, ונרשמתי ללימודי איפור.
המשכתי לעבוד בתחום הפרסום (כי צריך לפרנס), אבל היום אני יכולה לספר, ובגאווה
שלקחתי החלטה חשובה לחיים שלי- עזבתי את הנוחות והמוכר,
לקחתי סיכון, והלכתי עם הלב שלי.
אני נותנת לחלומות שלי להתגשם!
ובכל צעד אני מגלה יעד חדש, וזה מרגש אותי!
אני מודה לכן שאתן שותפות לדרך שלי-
לבלוג שלי, ועכשיו להקמת העסק החדש שלי (בעתיד הקרוב)- איפור וסדנאות לנשים ונערות.
אני חושבת שאנחנו לא צריכות יום מיוחד בשנה.
אנחנו צריכות לזכור ולהזכיר לעצמנו שאנחנו- אנחנו הכי חשובות.
נכון, צריך לטפל גם באחרים, אם זה הורים/אחים/בעל/ילדים/דירה וכו'.
אבל לעולם-אסור לך לשכוח אותך!
לכן, אני ממליצה לך למצוא שעה ביום (או בשבוע) לעשות משהו אחד רק בשביל עצמך.
אם זה ספורט, לקורא ספר, לראות סרט, פינוק לעצמך- לק,קוסמטקאית, איפור , לאכול שוקולד.
פשוט תעשי מה שאת אוהבת, ותאהבי את עצמך!
וכמובן לא לשכוח לפרגן לאחרות ולחייך :)
ולסיכום הנה השיר שהכי מזכיר לי את היום הזה:
ממני באהבה,
הבחורה עם המטפחת.
הי לכן, מה שלומכן??
התלבטתי הרבה אם לכתוב את הפוסט הזה או לא.
אני לא כ"כ אוהבת לחשוף את עצמי, ולכתוב פוסטים אישיים.
אבל במחשבה שניה הבנתי, שאם הפוסט שלי ייגע , ולו במישהי אחת- זה שווה את זה.
אז נתחיל בכך שכל בוקר אני מברכת "ברוך שעשני כרצונו" (ולא ברוך שעשני אשה).
אני מודה על הזכות שניתנה לי להיות אישה, ולעבור את החוייות שרק אישה יכולה לעבור.
זה אולי יפתיע חלק מכן, אבל כשהייתי ילדה הייתי בן, לגמרי טום-בוי.
הייתי משחקת עם הבנים, מטפסת על גדרות, הולכת מכות, נפצעת ומה לא.
תמיד יותר התחברתי לבנים מאשר לבנות.
משום מה איתם, זה היה יותר קל.
אבל ככל שבגרתי והדברים השתנו (וכך גם ההסתכלות שלי על בנים), הבנתי שמקומי הוא בעולם הנשי.
זכיתי לגדול ולהנות, לצאת לתנועת נוער, לטייל ולבלות.
כשהגעתי לגיל 17, בתור ילדה דתיה- כולן מסביביי התחילו לדבר על חתונה או אירוסין.
אני כמובן נבהלתי.
הבטחתי לעצמי שלעולם לא אתחתן צעירה, ובוודאי שלא אביא ילדים בגיל צעיר.
בינתיים גיליתי את עולם האיפור, והתאפרתי בעיקר במייק אפ כבד ודחוס (בגוון בהיר מדיי)
על מנת לכסות את כל החצ'קונים והאקנה שלי.
וכמובן הוספתי עיפרון שחור בתוך קו המים התחתון.
כשהגעתי לסוף כיתה י"ב ידעתי שאני הולכת להתגייס לצה"ל.
עבתי את כל המיונים, והמנילה שלי היתה מלאה בתפקידים שרק חלמתי כבר למלא.
לצערי, חודש לפני הגיוס משפחתי וכל הגברים בסביבתתי הפעילו עליי לחץ גדול מאד שלא להתגייס.
בסופו של דבר, ובלית ברירה- ביטלתי את הגיוס- והצהרתי על היותי דתיה (מה שנכון).
מצאתי את עצמי עושה שנת שירות בבי"ח בירושלים במחלקה לחולי סרטן. הכי הארד-קור.
באמצע השנה שותפתי לחדר בשירות הפעילה עליי לחץ גדול להכיר בחור דרך חבר שלה.
ואני? אני בכלל לא רציתי לשמוע על בחורים באותה תקופה- לא האמנתי לאף אחד.
בסופו של דבר נשברתי, והסכמתי שיכירו בינינו.
הוא התקשר באותו הערב, ומיד ידעתי שזה יהיה בעלי.
ככל שהקשר בינינו התהדק, כך הקשר ביני ובין המשפחה שלי דעך.
עד כדי כך שמשפחתי איימה עליי לבחור: או הוא או הם (לגמרי רומיאו ויוליה).
פה קיבלתי את ההחלטה הראשונה שלי ששינתה את חיי:
אחרים לא יקבעו לי מה לעשות!
אני זו שחיה את חיי, ואני זו שעושה את הבחירות שלי וחיה איתן!
כמובן שבסוף, כל מה שאמרתי שלעולם לא אעשה- עשיתי ..
כי לא אכפת מה הסביבה תגיד, ולא אכפת לקבל אישורים מהסביבה.
בסוף התחתני בגיל 21, וילדתי את בני הבכור בגיל 23.
מה שנקרא EVEER SAY NEVER .
ומה היום?
אני בכלל למדתי משפטים ,למרות שבסוף בכלל עסקתי בתחום אחר שהוא פרסום באינטרנט.
הקמתי את הבלוג הזה כמקום מפלט לתחביבים שלי- שהם האיפור והכתיבה.
ופתאום לפני שנתיים, החיים שלי קיבלו תפנית מבהילה בדמות הפלה טבעית באמצע ההריון.
ואז נפל לי האסימון שלא טוב לי בחיים.
ונזכרתי בהחלטה שלקחתי על עצמי לפני עשור- להחליט ולעשות מה שטוב לי!
אז מיד כשהחלמתי עזבתי את העבודה, ונרשמתי ללימודי איפור.
המשכתי לעבוד בתחום הפרסום (כי צריך לפרנס), אבל היום אני יכולה לספר, ובגאווה
שלקחתי החלטה חשובה לחיים שלי- עזבתי את הנוחות והמוכר,
לקחתי סיכון, והלכתי עם הלב שלי.
אני נותנת לחלומות שלי להתגשם!
ובכל צעד אני מגלה יעד חדש, וזה מרגש אותי!
אני מודה לכן שאתן שותפות לדרך שלי-
לבלוג שלי, ועכשיו להקמת העסק החדש שלי (בעתיד הקרוב)- איפור וסדנאות לנשים ונערות.
אני חושבת שאנחנו לא צריכות יום מיוחד בשנה.
אנחנו צריכות לזכור ולהזכיר לעצמנו שאנחנו- אנחנו הכי חשובות.
נכון, צריך לטפל גם באחרים, אם זה הורים/אחים/בעל/ילדים/דירה וכו'.
אבל לעולם-אסור לך לשכוח אותך!
לכן, אני ממליצה לך למצוא שעה ביום (או בשבוע) לעשות משהו אחד רק בשביל עצמך.
אם זה ספורט, לקורא ספר, לראות סרט, פינוק לעצמך- לק,קוסמטקאית, איפור , לאכול שוקולד.
פשוט תעשי מה שאת אוהבת, ותאהבי את עצמך!
וכמובן לא לשכוח לפרגן לאחרות ולחייך :)
ולסיכום הנה השיר שהכי מזכיר לי את היום הזה:
ממני באהבה,
הבחורה עם המטפחת.
הירשם ל-
תגובות לפרסום
(Atom)
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה